מילה של אמא

בעקבות שאלות רבות שקיבלתי מכן לגבי הטיטול החדש של פמפרס,  אני מבקשת לחדד את ההבדל בין הפרימיום קר החדש ואקטיב פיט. פמפרס פרימיום קר החדש הוא חיתול משודרג שיחליף בבוא הזמן את פמפרס אקטיב פיט. החיתול משלב את היתרונות של כל חיתולי פמפרס הקודמים בזכות טכנולוגיות חדשות שאיפשרו זאת. פמפרס פרימיום קר רך יותר ונעים למגע, כמו כותנה, יציאות האויר טובות יותר והצדדים נמתחים בקלות.  הבונוס עליו אלו האיורים החמודים משלל דמויות רחוב סומסום.

 אני אומרת:  שווה לנסות!

חדש על המדפים  - פמפרס פרימיום קר!   

גילוי נאות, אני “של” פמפרס.  לא, לא עובדת שם, אלא מאז שבני נולד פמפרס הם הטובים ביותר עבורו. ניסיתי גם חברות אחרות.   את הלילה הוא צולח רק עם פמפרס.

קיבלתי ליידי את הטיטולים לבדיקה והדבר הראשון שהרגשתי זה את המגע הנעים שלהם, ראיתי את הציור החמוד שהילד מסתכל בו ומדבר אליו.

 והכי חשוב כמובן האיכות וכן, עברנו את הלילה יפה מאוד (11 שעות) - בלי כל רטיבות.

בלי מצמוץ ממליצה לכן/לכם אותו!

אחה”צ עם הילדים הוא “תלוי עונה”, קיץ/חורף. בתקופה הזו של החורף קצת אחרי השעה 17:00 כבר מחשיך ושלא לדבר על ימים קרים. כשאני מוציאה את יהונתן מהגן ב- 16:00  כמה זמן נשאר להיות בחוץ, אם בכלל?  אם קר מאוד והרוחות חזקות אני מיד עולה איתו הבייתה. 

יש ימים שאם מזג האויר מרשה לנו אז אני בבוקר מתארגנת על אוכל ליהונתן לאחה”צ ולוקחת את האוכל איתי לעבודה, אוספת את השובב מהגן ב- 16:00 וישר הולכים לאחת הגינות בשכונה. 

בימים שלא כדאי להיות בחוץ למרות שרוצים מאוד יש לי מה לעשות בבית וזה אפילו כייף. אני יושבת איתו בסלון על מזרון ומשחקים, משתגעים.  בונים, הורסים, נופלים…מחרבים ומחרבנים (גם זה קורה).

כשהטלויזיה ברקע ולפעמים מושכת את תשומת ליבו, אנחנו קוראים סיפור, אוכלים, משחקים במחבואים ו”קוקו” (זה הלהיט התורני).  הוא מתחבא ואני כאילו לא יודעת איפה הוא ודואגת עד שהוא מופיע בצחקוק ואומר “אני”.

 אני מודה ומתוודה שאני לא מהאמהות שכל זמן שאפשר אז צריך להיות בחוץ, שעות על גבי שעות.  גם בתור ילדה לא הייתי כזו. לא הייתי ילדת רחוב. אותי חינכו שהבית הוא לא עונש. להיות בבית זה גם מקום שאפשר להעביר בו את שעות הפנאי. הייתי יושבת ומעסיקה את עצמי יפה מאוד מילדותי, בבובות, טלויזיה, ספרים, ולימודים.  לעומת זאת יש אמהות אחרות עם ילדים בגיל של יהונתן שהשהייה בבית קשה להן וכל הזדמנות יוצאות החוצה. זה כמובן בסדר וחשוב, אבל לא פחות חשוב לדעת גם לשקט בלי קוצים בתחת.

איך אצלכם?

בהמשך לפוסט שלי בנושא הביבליותרפיה והפוסט שלי באתר “אמהות אובדות” על ללמד פעוטות לאהוב לקרוא, שוב אני חוזרת לאתר “דרך המילים” ומבקשת לפרט יותר על פעולותיו ותרומתו הגדולה לנו ההורים. האתר מעבר להיותו מרכז מידע בנושאי הורות ומשפחה עבור ארגונים גדולים וגני ילדים ומוסדות חינוך, הוא גם מאגר מידע עבורנו ההורים. ניתן להזמין באופן פרטי, בתשלום, רשימות ספרים בנושא הדרוש לכם עבור ילדיכם.  רשימות ספרים עפ”י נושא ספציפי, גיל, והמלצות רלוונטיות לילד שלכם. החומר נלקח מספרות ילדים, ספרות עיונית ועוד.

אורלי נעמה אלקריב, מייסדת ומנכ”לית החברה, מפרסמת את מאמריה על ספרות ילדים גם באתר YNET.   אני מצרפת לכם מספר מאמרים שלה בנושאים שונים.

ספר לכל שלב: יש לי אח קטן

חיות מהאגדות: ספרים שכדאי לילדים להכיר

ספרים שיעזרו לילדים להתמודד עם גירושין

ספרים שישכנעו ילד להתרחץ

ספרים לילדים שמפחדים

הפעם נדבר על אוכל  ותזונה “הכי” נכונה שיש.  מי מאיתנו לא אוהבת לדבר על זה, “לאכול ” את זה, ולקרוא על זה!

ובעיקר כאשר לא מדובר עלינו המבוגרים אלא מדובר בילדינו ובחינוך לתזונה טובה שאנו כהורים אמורים להקנות להם - אז הדבר חשוב שבעתיים.

אני מאוד משתדלת שמה שיכנס לפה של הבן שלי בן השנה וחצי יהיה בריא, מזין. כמובן שאי אפשר לחלוטין לא לתת חטיפים פה ושם ושוקולד, אבל בסך הכל חשוב לי לנסות עד כמה שאפשר להקנות לו הרגלי אכילה נכונים. אני מופתעת כל פעם מחדש שכשאני נותנת לו דייסה, חותכת עגבניה ומלפפון - הוא אוכל!  גם דחפתי בעדינות קצת טונה בערבוב עם גבינה וזה עבד.  ובלי ששם לב הכנסתי לפיו ברוקולי.  בריא לא?!

הבעיה היחידה כרגע היא בגן, אחרי שנת הצהריים הוא מקבל פרוסה עם שוקולד חרובים/ממרח תמרים ובליווי פרי.  אני אצטרך בימים הקרובים לדבר עם הגננת על גבינה/קוטג’/חומוס.   למה מתוק כל יום? זה בעצם לא משאיר לי מקום אחה”צ לתת לו משהו מתוק (ולא כל יום!)  

 זה לא פשוט לעקוב אחרי מה שנכנס לפיהם של הילדים, בעיקר כאשר הם בגן, עם הסבים והסבתות ובסביבת ילדים אחרים שאוכלים ממתקים וחטיפים במקום אוכל.

אבל צריך לנסות ולהבין מה כן חשוב שיאכלו כדי שיהיו בריאים, להקנות סדר יום לילדים גם בענייני אוכל.

את התזונה צריך להתאים לגיל הילד. עד גיל שנה ומגיל שנה התזונה משתנה בהתאם להתפתחות.

אני מצרפת לכם מאמרים בנושא מאת הדיאטנית טובה קראוזה, שהיא גם הדיאטנית האישית שלי.

כמו כן, אני ממליצה בחום על הספר שכתבה “המדריך השלם לתזונה בהריון”. 

ספר שליווה אותי במהלך הריוני וכן, גם עכשיו.  הוא מתאים לא רק לתקופת ההריון ולאחריו אלא בכלל לנשים.  יש בו הסברים מפורטים על מה חשוב לנשים לאכול. אלו מרכיבים בתזונה שלנו משפרים את הבריאות.

אתר הבית של טובה קראוזה

תזונה טובה לתינוקות ולפעוטות

תזונה טובה ובריאה

בהמשך לפוסט שפרסמתי באתר “אמהות אובדות” בעריכת ריקי כהן, בנושא של איך לחבב את הקריאה על פעוטות, אני מבקשת לכתוב על “הביבליותרפיה“.  מונח שהכרתי לראשונה בלימודי התואר השני שלי במיידענות, באוניברסיטת בר-אילן. הפירוש המילולי לביבליותרפיה הוא טיפול/ריפוי על ידי ספר.  ביבליו=ספר, תרפיה=טיפול, ריפוי.

פרופסור אדיר כהן, איש חינוך וסופר  וד”ר דבורה קובובי, פסיכולוגית, הם המומחים שלמדנו מהם מהי ביבליותרפיה ואיך היא פועלת. פרופ’ כהן בספרו “סיפור הנפש” וד”ר קובובי בספרה “ספרותראפיה” מרחיבים בנושא ואני ממליצה בחום על ספרים אלו למי שרוצה להעמיק בהבנתו.

ההסבר הפשוט למהי ביבליותרפיה הוא שעל ידי קריאת ספר יכול אדם או ילד כמובן לענייננו, לעבור תהליך שבסיומו יחוש טוב עם עצמו ועם חייו. הסבר מורכב יותר שעל ידי קריאה בחומרים ספרותיים נבחרים, המותאמים לאדם מסוים הנמצא בסיטואציה מסויימת, על ידי הזדהות עם דמות בספר, עם הנושאים המועלים בספר, אדם עובר תהליך של זיכוך, קתרזיס.  בפועל משהו קורה לאישיותו של הקורא והוא יכול להשתחרר מלחצים, להשתחרר ממתחים. אדם יכול בסיומו של תהליך הקריאה להגיע לתובנות הקשורות בו. הנ”ל לקוח מספרם של המומחים בתחום שהזכרתי קודם לכן.

לגבינו כהורים, אנחנו יכולים עם קצת מחשבה לגרום לילדינו להרגיש טוב עם עצמם ועם מצבם, עם חייהם.

לדוגמא לילד נולד אח חדש או ילד מתחיל גן חדש או נמצא בסיטואציה חברתית מסויימת, חווה גירושים של ההורים וכו’…אנו נתאים לו ספר שמדבר על זה. בספרי ילדים יש שימוש בחיות או חפצים שעוברים חוויות דומות לשל הילדים ועם הקריאה הילדים מבינים על מה מדובר ועושים את ההקשרים הזהים לגביהם, מבינים שיש עוד ילדים אחרים/חיות/  שעוברים את אותן החוויות ושהם לא לבד.  לפעמים יש עצות לבעיות, מה לעשות.  לא מדובר בספרים עם “פיתרון לבעיה”.  עצם ההבנה שהבעיה שהילד נמצא בה, נמצאים בה עוד ילדים, זאת אומרת שזה בסדר להרגיש את מה שמרגיש וכך יש שחרור ממתחים.  הלגיטימציה לחוש כאב/צער/קנאה..מספקת תחושה טובה לילד. 

כל אותן התחושות וכל אותם הרגשות שקשה לילד ולכל אדם לדון בהם בחופשיות בגלל פחד, בושה ורגשות אשם, ניתן להם ביטוי בספרים. הביבליותרפיה מעודדת את האדם לדבר בחופשיות על הפחדים ומגבירה את בטחונו העצמי ומאפשרת לו להשוות את בעיותיו עם אלו של האחרים. בכך להראות לילד שהוא לא לבד בעולם עם תחושות מסוימות ובעיות כאלו ואחרות, יש עוד אנשים או ילדים שמרגישים כך.

יחסי הגומלין בין הקורא והיצירה הספרותית תורמים להתפתחות התקינה של האישיות, של בריאות הנפש.

מצרפת לכם רשימת ספרי ילדים שעונה על צרכים שונים של ילדים ונוער, מתוך אתר השרות הפסיכולוגי ייעוצי של משרד החינוך.

 כמו כן קיימת רשימה נוספת  בספרו של פרופ’ אדיר כהן “סיפור הנפש” (שני כרכים). בספר זה אף תוכלו להרחיב את עולמכם בנושא הביבליותרפיה.

קיראו ותהנו!

שלכם

מיכל

שלום לכם ואוטוטו חג חנוכה שמח ומאיר פנים,

אני מזמינה אתכם לקרוא מאמר שלי שפורסם היום על - איך לחבב ספרים על ילדים - באתר “אמהות אובדות“  בעריכת ריקי כהן, בעלת הבלוג הידוע “קורות האם האובדת“.

האתר “אמהות אובדות” נותן הזדמנות נהדרת להורים, אמהות וגם אבות (כן, כן) לכתוב על ההורות שלנו, על איך נראה יום בחיינו, איך נראית המציאות שלנו. כמו כן יש גם הצעות עבודה למתעניינות.

 היכנסו ותיהנו.

יום נפלא

מיכל

האם שאלתם את עצמכם למה ספרי הפעוטות והילדים רוויים בגיבורים שהם בעלי-חיים? 

אם נתבונן בספרים שאנו קונים לילדינו נמצא ברובם חיות. בספרים אלו נמצא דגש על הקשר שבין הילדים לבעלי החיים, בעיקר בעלי חיים בייתיים, חיות מחמד כמו כלב וחתול. פגישות בין הילדים ובע”ח  מעוררות אהבה ממבט ראשון, אהבה למגע ראשון. סופרת הילדים מרים רות כותבת “נוצרת קרבה פיזית, מתעוררות הרגשות חמלה ורחמים. התוצאה: ילדים מאמצים חיה כבת טיפוחים. הילד הסקרן מנסה לפענח את התנהגותה של החיה”. (מתוך ספרות ילדים ונוער י”ב (א) 1985).

ואלו הן מקצת מהדוגמאות: איה פלוטו מאת לאה גולדברג, שמוליקיפוד מאת כוש, שומדי הארנב של יהונתן גפן בספרו “סיפורים שענת אוהבת במיוחד”, מיץ פטל מאת חיה שנהב (ארנב), הברווזון המכוער מאת אנדרסן, הזחל הרעב מאת אריק קארל, אריה הספרייה מאת מישל קנודסן, פו הדוב מאת א”א מילן, מכתבים מפליקס ועוד רבים.

אף הספרים לפעוטות מעוטרים בחיות שאפשר ללטף את פרוותם ולשמוע ציוצם וקולם. וכמובן שירי הילדים גם הם על חיות: כושי כלב קט, השפן הקטן, הי הו היפו (היפופותם), רוץ בן סוסי וקן לציפור של ביאליק ועוד.

מה יש בהן, בחיות, שמדבר על ליבם של התינוקות והילדים?

ההתעניינות הראשונית בבעלי-חיים קשורה ליחס הטבעי של התינוק לעולם החי. הזיקה לבע”ח מקורה בהוויה הטבעית הקדומה שלנו, ביחס שלנו לטבע.

 בע”ח בשונה מחפצים משדרים רגשות ותחושות. בע”ח מביעים חום ואהבה ומעוררים את הרגש בילד.

החיות מספקות לבני האדם צרכים שונים כמו: סקרנות, דימיון, הצורך בהזדהות, צורך בשייכות ואהבה, הצורך בביטחון, בהומור ועוד.

(ראו מאמר בנושא “ספרות-ילדים הממוקדת בבעלי-חיים” מאת ד”ר שרה האופטמן).

כאשר לילד יש כלב הוא יכול “בעזרתו” לרכוש מיומנות של אחריות. לתת לו אוכל, לטייל איתו, לתת לו אהבה ע”י ליטופים ויחס חם, לשמור עליו שלא יאבד.  הכלב מקנה תחושה של ביטחון עצמי ושייכות.

וכל זה אין בחפצים, בעולם הדומם.

לסיום אני מבקשת להודות לאורלי נעמה אלקריב מאתר “דרך המילים” על עזרתה בנושא.

מצרפת כתבות בנושא בע”ח וילדים מכמה אספקטים:

בעלי חיים בספרות ילדים מתוך אתר דפדף

חינוך טיפולי באמצעות בעלי חיים מתוך אתר הלול

קשר ילדים בעלי חיים מתוך אתר “חיות וחברה”

קשר בין ילדים ובעלי חיים מתוך האתר פינת חי

אתר “דרך המילים”:מרכז נעמה למידע חברתי הוא מרכז מידע על הורות ומשפחה ותוכלו למצוא בו עניין רב. האתר פועל בתחום הפצת המידע והידע בארגונים חינוכיים, גני ילדים ומעונות ועוד. (לקוח מהאתר)

 מייסדת האתר היא אורלי נעמה אלקריב, חברתי היקרה מפז.  סיימנו יחד תואר שני (MA)בלימודי מידע מטעם אוניברסיטת בר-אילן . היא מייסדת ומנכ”לית האתר. התמחתה בספרות ילדים, ביבליותרפיה, תחום חיות ואובדן ושכול במשפחה.

כנסו לאתר דרך המילים ותתרשמו.  כל אחד ואחת מאיתנו זקוקים לא פעם להכוונה כהורים לילדים, כמחנכים וכמכוונים את הקטנים בחייהם.  האתר יהיה לעזר רב.

                                                                                                                              שלכם

                                                                                                                                          מיכל

שלום לכם,

 אחרי זמן רב שלא כתבתי, אני חוזרת ומקווה למצוא את הזמן והעניין להיות כאן ולכתוב לכם את כל מה שיש לי לומר.

קראתי לפוסט הראשון של אחרי תקופת בצורת הכתיבה  “ייסורי אמא”. כל אחת ואחת מכן שהיא אמא כבר מבינה אותי. זה גם הנושא שדחף אותי לשוב ולכתוב ובכך ליצור קשר אתכן, האמהות (וגם כמובן האבות) כדי לשוחח על הנושא ולראות איך אתן חיות את חייכן עם ילדים, להתייעץ, לראות איך אפשר לשפר את המצב, לשמוע מה אתן אומרות לעצמכן על הייסורים הללו.  האם אפשר להדחיק אותם?  מה אני יכולה לומר לעצמי כדי לא להיות ביקורתית מדי ולהבין שזהו המצב ואולי אף לקבל אותו בהבנה?!

אני אזכיר לכן ששמי מיכל, אמא כמעט שנה וחצי ליהונתן בכורי. נשואה ליהודה.  שנינו עובדים משרה מלאה.   ואני אף עובדת שתי משמרות ערב וכשחוזרת בשמונה בערב הוא כבר ישן.  אני עובדת קרוב לבית ויום עבודה של 7.5 שעות.  כשאני עובדת ערב יהונתן נמצא עם הסבא והסבתא שמקיפים אותו באהבה גדולה במקומי.

 ובכל זאת…גם לעבוד משרה מלאה וגם לנהל את הבית..חברות, בחיי שגיליתי שזה לא פשוט ועל מנוחה ורוגע אין על מה לדבר. לא חשבתי שכך ייראו פני הדברים.   וכל זה לא סותר שאני רוצה עוד ילד אחד (רצוי ילדה).

איך אתן מסתדרות עם יותר ילדים, איך אתן שומרות על בית נקי?  והבית שלי נקי ומצוחצח. מבלי להישמע אובססיבית בענייני ניקיון.  וזה לא שאני שוטפת כל שבוע, אלא כל שבועיים וחצי-שלושה!  (אתם מבינות נכון, אני הפיליפינית בבית, מבחירה). אני רואה בתים של חברות והם מבולגנים ומלוכלכים.  אצלי מסודר וחושבים שאני כל יום מנקה..פשוט כי סדר חשוב לי.  לא רוצה הרים של כביסה ובית מלא אבק. 

גם כשיש לי בוקר פנוי לשעתיים, לפני משמרת ערב, אני כבר לא יודעת את נפשי מה לעשות קודם. לישון (לא אופציה), לעשות קצת הליכה בחדר כושר, להיות בבית ולסדר עוד משהו.. או קצת קניון וקניות. לקרוא?  שזה דבר שאני מאוד אוהבת!  אין לי יכולת להתרכז ולנוח.  מה קורה כאן? מה קורה לי?

 ולסיום הייסורים האלו שלי, לפני שתשקעו לתוך הייסורים שלכן, הכנתי רשימה מסודרת שלהם:

*עובדת משרה מלאה

*עובדת פעמיים בערב ולא מספיקה להגיע לפני שנרדם

*הוא 7-8 שעות בגן ולא רק עד 13:00

*כשמביאה אותו מהגן  רוצה לשבת נטו רק איתו ולהיות איתו מבלי להתעסק בבישולים ועבודות בית

 *אין לי עוזרת בית ואם הייתה בטח לא הייתי מרוצה.

 *כשהוא חולה - מאשימה את עצמי שלא הלבשתי אותו כמו שצריך

*כשהוא מקבל מכה, אולי לא שמרתי עליו כמו שצריך.

*כשאני מתעקשת איתו על גבולות והוא בוכה, עצוב לי וחרא לי…אבל גבולות צריך לשים

*האם אני מחנכת אותו כמו שצריך???

כדאי לי להפסיק,  לשמור עוד לפעם הבאה…………..

                                                                                                              שלכם בייסורי אמא

                                                                                                                           מיכל